Haaretz (Israel)

This is from the weekend supplement to Musaf Ha’aretz, which I’m told is the most prestigious paper in Israel. I have no idea what it says, but people seem pleased. It’s written by Naomi Darom.

עדכון אחרון - 10:18 13/11/10

מי קבע שמונוגמיה היא הדרך הכי טובה לחיות?

מאת נעמי דרום

הטענה שגברים מתקשים להסתגל למונוגמיה אינה בגדר חדשה מרעישה. אבל מה עם זו שמוסד הנישואים סותר גם את נטייתן הטבעית של הנשים? מחקר אמריקאי חדש מפרק את המשפחה המסורתית ומציע להרכיב אותה מחדש על פי מודלים בלתי קונבנציונליים. כמו זה שבחרו כותביו, בני זוג כבר 11 שנה

תגיות:

גברים, נשים, מונוגמיה, נישואים

איור: רות גוילי

לפני שנתיים נתפס מושל מדינת ניו יורק, אליוט ספיצר, עם המכנסיים למטה: "ניו יורק טיימס" חשף שהזמין שירותי ליווי בסך של 80,000 דולר, והתקשורת האמריקאית געשה. הפרשנויות המקובלות למעידתו של ספיצר עסקו בתאוותם של גברים מסוימים לכוח ולכיבושים, ורק לקומיקאי ביל מאהר היתה שאלת תם. "כשגבר נשוי כבר 20 שנה, והוא לא רוצה לשכב עם אשתו, או שהיא לא רוצה לשכב איתו - מה שלא יהיה - מה הפתרון?" תהה בתוכניתו. "זה לא בסדר שהוא בגד, אבל מה האפשרות הנכונה? האם אתה אמור פשוט להשלים עם חיים חסרי תשוקה ולדמיין מישהי אחרת כשאתה שוכב עם אשתך, בשלושת הימים בשנה שבהם אתם כבר עושים את זה?"

הפתרון של ספיצר לבעיית השעמום - נערות שגבו עבור שירותיהן כ-1,000 דולר לשעה - עלה לו בפיטורים בבושת פנים ובהפיכתו לפאנץ'-ליין הלאומי (אם כי לאחרונה זכה לרהביליטציה מסוימת כמנחה תוכניות אירוח בסי-אן-אן), אך שאלתו של מאהר נותרה רלוונטית לכל אדם נשוי, שהרגיש אי פעם שהשעמום והשגרה עלולים לדחוף אותו לחיפוש הרפתקאות מפוקפקות.

שנתיים אחרי הפרשייה ההיא, ספר חדש ומדובר בשם "Sex at Dawn" (הוצאת הרפר קולינס) מנסה לשפוך אור חדש על שאלתו של מאהר. המחברים, בני הזוג כריסטופר ריאן וססילדה ג'טה, טוענים כי למצוקתו של ספיצר המתוסכל יש שורשים אבולוציוניים: במקום לצפות מעצמכם למונוגמיה אבסולוטית, הם כותבים, הכירו בעובדה שמוסד הנישואים המודרני הוא המצאה חברתית מלאכותית שאינה מתאימה לביולוגיה ולפסיכולוגיה האנושית. זו אולי לא טענה מקורית במיוחד, אך במקרה של ריאן וג'טה היא מוצגת בשפה שנונה ונתמכת בשלל הוכחות מדעיות, ועל כן עוררה דיון מחודש בנושא, עירני במיוחד.

"Sex at Dawn" - המתבסס על עבודת הדוקטורט של ריאן מ-2003, שעסקה בהתנהגות מינית אנושית בתקופת הפלייסטוקן וביקשה להעמיד אלטרנטיבה להשקפה הדרוויניאנית על התפתחות המיניות האנושית - מחולל בימים אלה סערה בקרב מדענים, עיתונאים ונשואים מתוסכלים כאחד. הספר בילה את כל אוגוסט ברשימת רבי המכר של "ניו יורק טיימס", והגיע לרשימת 25 הכותרים הנמכרים באמזון. "טיים", "ניוזוויק", "וושינגטון פוסט", סי-אן-אן ועוד סיקרו את התזה הפרובוקטיבית שלו. אחת הקוראות כתבה למחברים: "כרגע גמרתי לקרוא את הספר. אני אלמנה בת 63 וזה אחד הספרים החשובים ביותר שקראתי אי פעם. הלוואי שיכולתי לחיות את חיי מחדש עם כל המידע הזה". הסופר ובעל טור עצות המין דן סאבאג' הצהיר כי "זהו הספר החשוב ביותר על מיניות האדם מאז שאלפרד קינסי פירסם את 'התנהגות מינית בזכר האדם' ב-1948". ההשוואה למחקר החלוצי של קינסי על מיניות האדם, שהבקיע את חומת השמרנות של שנות ה-50 ופילס את הדרך למהפכה המינית

אולי מעט מוגזמת, אך הפסטיבל התקשורתי שסבב סביב הזוגיות של כוכבי "מחוברים" דנה ספקטור ורן שריג, עשוי להמחיש עד כמה הדיון שעורר הספר רלוונטי גם כאן ועכשיו. לא תעמולה מיזוגנית כריסטופר ריאן (48) וססילדה ג'טה (50) פסיכולוג ופסיכיאטרית שהם גם זוג נשוי, יוצאים נגד מה שהם מכנים, "הנראטיב המקובל של המונוגמיה": האמונה שמונוגמיה ארוכת טווח היא האופציה הטבעית ביותר עבור בני האדם, הדרך הטובה ביותר לגדל ילדים ודפוס משותף לכלל החברות האנושיות. זהו הנראטיב הנפוץ ביותר בקרב חוקרי הפסיכולוגיה האבולוציונית - אלה המחפשים את השורשים הקדומים של התנהגויות אנושיות; וכן, בקרב אנתרופולוגים, אנשי דת, עורכי מגזיני נשים ותסריטאי קומדיות רומנטיות. אלא שלטענתם של ריאן וג'טה, אותו נראטיב הוא האחראי לאומללותם של המוני אנשים נשואים ברחבי העולם כולו, ולשיעורי הגירושים מרקיעי השחקים בחברה המערבית. "נישואים קונבנציונליים, עד שהמוות (או השעמום, או בגידה) יפרידו בינינו, הם כישלון", הם כותבים בספרם. "מבחינה רגשית, כלכלית, פסיכולוגית ומינית, זה פשוט לא עובד עבור יותר מדי זוגות". את ההצהרות הם מגבים בסטטיסטיקות. למשל, זו הידועה בדבר כישלון הנישואים, שכמחצית מהם מסתיימים בגירושים. דוגמה אחרת היא סקר שנערך ברוסיה ב-96' ומצא שמחצית מהגברים והנשים במדינה בוגדים; אפשר להניח שבמקומות אחרים בעולם המצב דומה. ומי שלא מעז, מפנטז: תעשיית הפורנוגרפיה, לפי הספר, גורפת בין 57 ל-100 מיליארד דולר לשנה, כאשר בארצות הברית לבדה, פורנוגרפיה מכניסה יותר מסך ההכנסות מכדורסל, כדורגל, פוטבול ובייסבול גם יחד. בהתאמה, אמריקאים מוציאים במועדוני חשפנות יותר כסף מאשר בברודוויי, אוף-ברודוויי, תיאטרון, אופרה, בלט והופעות ג'אז ומוזיקה קלאסית ביחד. "הספר איננו תעמולה נגד נישואים, אלא נגד הונאה עצמית והונאת האחרים", מסביר ריאן בראיון טלפוני מביתו בברצלונה, שם הוא חי עם ג'טה, "שאיפתנו הגדולה ביותר היא לגרום לאנשים להעריך מחדש את הטבע המיני שלהם. אפשר לקרוא לזה, חינוך מיני למבוגרים". את הטענה שלפיה אנחנו לא אמורים להיות מונוגמיים כבר שמענו לא פעם. "נכון, אבל היא בדרך כלל נאמרת בהקשר של הטייגר וודס-ים (שחקן הגולף הגדול בהיסטוריה, שנתפס השנה בוגד באשתו ועורר סערה ציבורית) והאליוט ספיצר-ים - קרי, הגברים. אף פעם לא על נשים. נשים לא אמורות לרצות להיות פוליגמיות, זו העמדה המקובלת בכל אופן. ויכול להיות שגם הטענה שבכל בני האדם, גברים ונשים, קיימת נטייה פוליגמית אינה חדשה לגמרי, אבל כיום פשוט יש לנו הרבה יותר ראיות לתמוך בה". הכשל הרכושני בהיווצרותו של "נראטיב המונוגמיה" מאשימים ריאן וג'טה לא אחר מאשר את צ'רלס דרווין, מחבר "מוצא המינים", שתורתו המדעית עוצבה לטענתם על פי ערכיו הוויקטוריאניים. באותה תקופה היתה נהוגה הפרדה בין האשה החוקית, הקדושה והטהורה - "המלאך בבית" - לבין זונות, שעמן סיפק הבעל את תשוקותיו הארציות (כ-80,000 מהן פעלו בלונדון בסוף המאה ה-19); על כן קשה היה לדרווין לדמיין שגברים ונשים יכלו לחיות אי פעם בחופש מיני מאושר. מאז, התזה שקיבעה את המונוגמיה הזוגית כנורמה אוניברסלית הפכה לעובדה ונתמכה בשנים של מחקר אקדמי (בין היתר על ידי חוקרים חשובים כהלן פישר וסטיבן פינקר) ואינספור סרטים הוליוודיים המסתיימים בחתונה. כעת ריאן וג'טה טוענים כי דרווין, כמו חוקרים רבים אחריו, השליך על האדם הקדמון את ערכיו הבורגניים - מנהג שהם מכנים "פלינסטוניזציה". בפרק שכותרתו "דרוין מעליב את אמא שלך" הם מציגים את עיקריו של סיפור המונוגמיה כפי שנוסח במהלך שנים של מחקר. תמציתו: היות שלגברים חשוב לדעת כי הם האבות של ילדיהם, הם צריכים לשלוט על מיניותה של האשה; היות שהנשים ניחנו בדחף מין חלש יותר, הן מעוניינות בעיקר למצוא גבר חזק ובעל משאבים (קרי, כסף) שידאג לפרי בטנן. ובשלב הבא: כיוון שהגבר מעוניין להפיץ את זרעו לכל עבר, הוא יינשא לאם פוטנציאלית ואז יבגוד בה; כיוון שהאשה מעוניינת לשפר את המאגר הגנטי של צאצאיה, היא תצא למצוא לה בני זוג מזדמנים, חסונים וגבריים, מחוץ לנישואים. נישואים במונחי שוק ההון. לא כך הוא, טוענים ריאן וג'טה. לא בכל החברות האנושיות, אבהות - או סקס - קשורים בטבורם לרכושנות, וקנאה מינית, שמטרתה לשמור על ה"רכוש" מפני זרים המאיימים לקחתו, אינה אלא המצאה חברתית שמטרתה לשמר את מערכת הנישואים המבוססת על מונוגמיה. כמו כן הם טוענים שהדחף המיני של נשים חזק לא פחות מזה של בני זוגן, והן מסוגלות לחיות בפוליגמיה ממש כמו גברים; ושההנחה כי אפשר ליישם תיאוריות כלכליות על יחסים אנושיים אינה רק שגויה מבחינה מדעית, אלא גם די מעליבה. כדי להוכיח את טענותיהם אלו, מסתמכים ריאן וג'טה על שלל ראיות - החל בחיי המין של קופי הבונובו הקרובים אלינו מבחינה אבולוציונית, דרך סיפורים על חברות אנושיות שחיות עד היום אחרת, ועד לבחינה פיזיולוגית של גוף האדם והסיפור שהוא מספר על האבולוציה. כך למשל, גודלו הנכבד של איבר המין האנושי - כמעט כפול מזה של הבונובו והשימפנזה, כפי שהם מדגימים בדיאגרמה מאירת עיניים - מוכיח לדבריהם את קיומה של תחרות בין זרעים של גברים שונים במירוץ אל הביצית. קדמון וטוב לו כדי להבין מה מאמלל אותנו היום, ריאן וג'טה מרחיקים עד העבר הרחוק, שם הם מוצאים מעין גן עדן של ערב האכילה מעץ הדעת. האדם הקדמון, הם טוענים, חלק פרטנרים מיניים באותה טבעיות שבה חלק את המזון שליקט וצד, והוא ואשתו הרבו לקיים יחסי מין

Source